ביוגרפיה אישית

שמי עדי דויטש ואני יליד 1959.

חיי מתחילים בשנת 1979, זאת הייתה עבורי שנה של make or break.

באפריל 1979, השתתפתי יחד עם חברי לצוות בחילוץ בני ערובה בנהריה. האירוע שהסעיר את הארץ כולה בה חולית מחבלים חדרה לעיר ולכדה בני ערובה. במהלך האירוע נרצחו 4 תושבי העיר - 3 מבני משפחת הרן ושוטר נוסף. הייתי חלק מהצוות שלכד את סמיר קונטר ששוחרר בעסקת החזרת גופותיהם של גולדווסר ורגב.

כחצי שנה לאחר אותו אירוע בעת פעולה בתוך עומק לבנון עליתי על מוקש ורגלי הימנית נקטעה מתחת לברך. לאחר תהליך שיקום חזרתי למסלול החיים "בחרתי לחיות כמו כולם" ו-"לא לוותר על חלומותיי" . השלמתי לימודים אקדמיים (BA,MA) התחתנתי והשתלבתי במעגל העבודה הקהילתית.

כיום אני עובד החברה למתנ"סים בישראל ומשמש כמנכ"ל חברה עירונית "רשת חוויות רחובות" העוסקת בחינוך הבלתי פורמלי, הפעלת מרכזים קהילתיים מעונות יום ומועדוני מבוגרים.

במקביל לבניית התא המשפחתי והעבודה ההתחלתי לעסוק בספורט במסגרת ספורט הנכים בארץ. שנים רבות שחיתי והשתתפתי בתחרויות בארץ ובחו"ל ולאחר מכן ,הייתי שחקן נבחרת ישראל נכים בכדורעף והשתתפתי באולימפיאדת סידני 2000. לאחר המשחקים האולימפיים התאהבתי בספורט רכיבת האופניים ענף ספורט בו אני ממשיך לעסוק עד עצם היום הזה.

ברכיבת האופניים הצטרפתי לקבוצת ספורטאים שאינם בעלי מוגבלויות וטבעתי את המשפט -"עם המגבלה בתוך הקהילה." התאמנתי והשתתפתי בתחרויות בקבוצת ספורטאים ללא מגבלה. החיבור הזה נתן לי כוחות ומוטיבציה גבוהה. עם השנים הפכתי להיות מתחרה לגיטימי בתחרויות האופנים בארץ ובחו"ל בהם השגתי לא מעט הצלחות כולל עליות לפודיום .למדתי להבין שמגבלה אינה בהכרח מכשלה, הרצון "להיות כמו כולם" היה גורם מניע חשוב להוכיח ש"גם אני יכול לרכב לא פחות טוב".

בשנת 2007, לאחר שלא הצלחתי להשיג קריטריון לאולימפיאדת בייג'ין 2008 הבנתי שסיימתי את הפרק הבינלאומי בחיי הספורטיביים, אבל המשכתי להתחרות בארץ ...אך הסיפור עוד לא הסתיים.

כדרכם של סיפורים מפתיעים, מיוחדים ומרגשים קיבלתי בדצמבר 2011 שיחת טלפון מFIDF שפתחו את תוכנת STRIDS והציעו לי להצטרף למיזם בו יותאמו לי תותבות ספורט מיוחדות ובכך יאפשרו לי לעסוק בספורט תחרותי תוך שיפור איכות הספורט והביצועים. מאז חיי השתנו!

כך בינואר 2012, טסתי לניו יורק והותאמו לי תותבות ספורט חדשות. לאחר 34 שנים חזרתי לרוץ! לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. התחלתי להתאמן לקראת תחרויות הטריאתלון /פארא- טריאתלון.

מהר מאוד הצבתי לעצמי יעד להיות "איש הברזל קטוע הרגל הישראלי" הראשון. בינואר 2013 השתתפתי לראשונה בתחרות הישראמן (תחרות איש הברזל נערכת בישראל כשהמרחקים הם 3.8 ק"מ שחייה,180 ק"מ רכיבת אופניים 42.2 ק"מ ריצה) וסיימתי את התחרות במקום טוב ועם גאווה גדולה ,חיבוק ופרגון אדיר מהספורטאים וקהל הצופים.

מאותה שנה הרגשתי שיש לי מחויבות כלפי ציבור הנכים להיות שגריר לשילובם בספורט, להיות "מעורר השראה" עבור ספורטאים בעלי מגבלה ולא רק – גם לאותם אלה שרוצים לשמוע את סיפור חיי :ללמוד על דרך התמודדות עם משברים ,כישלונות והצבת יעדים.

ב-2016, השתתפתי בתחרות אולטרה מרתון למרחק של 61 ק"מ בשטח (סובב עמק) ובנובמבר 2016 השתתפתי בתחרות ה"אולטרה-מן ואלנס הישראלי" תחרות בה שחיתי 10 ק"מ בכנרת, רכבנו 420 ק"מ מכנרת ועד פארן בערבה ומשם 85 ק"מ ריצה בשטח לאילת. היו אלו 515 ק"מ משכרים ומענגים , הישג משמעותי ועליו אני גאה!

בין לבין השתתפתי ב3 מרתונים: בטבריה 2014 (3. 46), ניו יורק 2015 (3.54) וברלין 2016 (3.40) האתגרים שלפני הם ישראמן 2017 , תחרות איש הברזל באוסטריה 2.2017 ו- מרתון שיקאגו 10.2017.

עדי.

LIVE LIFE WITHOUT LIMITATION

צור קשר